כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אלוני ואח'

פסק דין

התביעה הוגשה בגין הנזקים שנגרמו לרכב מבוטחת התובעת בתאונה נשוא התביעה. בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב: רכב התובעת ואופנוע הנתבעים, בו נהג הנתבע 1. התאונה אירעה בכביש צר, דו סטרי, בעל נתיב אחד לכל כיוון. עובר לתאונה נסעו שני הרכבים, זה מול זה, בנתיבים נגדיים.

נהגת רכב התובעת העידה שהיא נהגה רכבה בנתיב נסיעתה, ומולה, בנתיב הנגדי היתה משאית. לפתע וכאשר שני הרכבים היו מקבילים זה לזה, היא הרגישה מכה ברכב שהיא לא ידעה מה מקורה, עד שהבחינה באופנוע ה"מתעופף" מעל לרכב, אופנוע אותו לא ראתה עד לפגיעה. היא אינה יודעת היכן היה האופנוע עובר לתאונה וכיצד נגרמה הפגיעה. רכב התובעת ניזוק בצידו השמאלי. לגרסת הנתבע הוא נהג את האופנוע אחרי המשאית, ובמרחק מה ממנה. המשאית נסעה לאט והוא אחריה. בשלב מסויים החלה המשאית להאט עוד יותר, והוא החליט להתקרב למרכז הכביש כדי לראות מדוע האטה המשאית. לפתע הגיח רכב התובעת במהירות מהנתיב הנגדי ופגע באופנוע.

אין מחלוקת שבעת התאונה לא היה לאופנוע ביטוח. כתוצאה מהתאונה נפגע הנתבע 1 בידו, פגיעת גוף. הוגש נגדו כתב אישום, אך ההליך טרם נסתיים, ועותק מכתב האישום לא הוגש. ב"כ הנתבע טענה שעומדת לנתבע חזקת החפות. אכן כך הוא. אלא שתיק זה יוכרע על פי מאזן ההסתברויות, ובהתאם לנטל המוטל על צד להליך אזרחי. יתכן ובהליך הפלילי, ובהתאם לנטל הראייה המוטל על התביעה בהליך זה, התוצאה תהא אחרת.

בחנתי היטב את עדויות הנהגים, ואת המסמכים שהוגשו. הגעתי למסקנה שהתובעת הוכיחה שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבע. מהעדויות עולה שהתאונה נגרמה כתוצאה מכך שהאופנוע החל לסטות שמאלה לנתיב הנסיעה הנגדי כדי לעקוף את המשאית הנוסעת לפניו, ופגע ברכב התובעת שהיה אז מולו בנתיב הנגדי ובמקביל למשאית שנסעה לפניו.

הנתבע טען שהוא לא סטה לנתיב הנגדי, ורכב התובעת הוא שסטה לנתיב נסיעתו. אינני מקבלת עדותו. ראשית, נהגת התובעת העידה שהיא נהגה רכבה ישר בנתיב נסיעתה, ולא היתה לה כל סיבה לסטות מנתיב נסיעתה. שנית, מעדותו של הנתבע עולה שהוא מודה במקצת. לדבריו, לאחר שהמשאית האטה מהירות נסיעתה, הוא רצה לבחון את הכביש, ולצורך כך: "זזתי מעט שמאלה כדי לפתוח שדה ראיה..." (עמ' 4 שורות 13 – 14). אמנם בהמשך עדותו טען הנתבע שהאופנוע לא סטה מנתיב נסיעתו, שהוא נותר מאחורי המשאית והוא כלל לא התכוון לבצע עקיפה, אך אינני מקבלת עדות זו. לא ניתן להבין כיצד יכול היה הנתבע לראות מה יש משמאל למשאית, אם הוא לא סטה שמאלה, ולו במעט. יתרה מזאת, בעדותו במשטרה העיד הנתבע שבעת התאונה הוא עדין לא יצא לעקיפה, היינו היה בדעתו לנסות ולעקוף. שלישית, מוקד הנזק ברכב התובעת הוא בצד השמאלי של הרכב, וגם מכאן עולה שהאופנוע פגע ברכב התובעת שעה שסטה שמאלה לנתיב נסיעת רכבה. מסקנתי היא כי התאונה נגרמה כתוצאה מכך שהנתבע החל בסטייה לנתיב השמאלי שעה שנתיב זה לא היה פנוי, ופגע ברכב התובעת.

הנתבע טען שלאור עדותה במשטרה של נהגת רכב התובעת ולפיה היא סטתה לשול הימני של הדרך, יש לקבוע שהתאונה נגרמה כתוצאה מכך שרכב התובעת סטה מהשול למרכז הכביש. איני מקבלת טענה שגם אינה מתיישב עם מוקדי הנזק ברכב התובעת, בצד השמאלי, ולא בחזית הרכב.

לאור האמור האחריות לתאונה רובצת על הנתבע 1 שנהג באופנוע הפוגע. מאידך, אחריותו של הנתבע 2 לא הוכחה, ולא נטען מדוע אחראי הנתבע 2 להתרשלותו של הנתבע 1. אין ליחס לנהגת רכב התובעת כל רשלנות תורמת, לאחר שהיא נסעה בנתיב נסיעתה והנתבע סטה ופגע ברכבה. התביעה נתמכת בחוות דעת שמאי, ערוכה כנדרש. השמאי לא זומן לחקירה, ולא הוגשה חוות דעת נגדית. לאור האמור הוכיחה התובעת את נזקיה.

הנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 31,805 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% מהסכום הפסוק. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ב, 15 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: